בסיכומה של ישיבת חוג צעדתי מחוץ לחדר עם עמיתה ועמית נוסף, שלושתנו ללא קביעות. בדרכנו במסדרון המתין פרופסור בכיר מהחוג ובראותו את העמיתה פרש את ידיו לרווחה וקרא לה בשם חיבה. בעודנו ממשיכים ללכת פנתה העמיתה והתחבקה איתו. לא חיבוק נימוס של מכרים שנפגשים אלא חיבוק שבו הוא עטף אותה בידיו. בישיבה אחרת של אותו החוג אותו הפרופסור הבכיר נעמד במהלך דיון מאחורי אותה מרצה ללא קביעות, ליטף בשתי ידיו את הכתפיים והצוואר שלה והעביר את הידיים בשער שלה.

הייתי עדה לפגיעה בכיתת אוניברסיטה בשנות השבעים המוקדמות וייתכן שגם שוב בשנות השמונים המוקדמות. היא אירעה באופן מתמשך בכיתות הלימוד כשאחד הסטודנטים העיר הערות פוגעניות ומביכות שכוונו לסטודנטיות או לכלל השומעות והשומעים. היכרתי אותו (מעט) מקורסים ששנינו השתתפנו בהם. אני לא זוכרת הערה שכוונה כלפי אישית או כלפי חברה קרובה. אבל ההערות היו קולניות ובעלות נוכחות גדולה בכיתה. התגובה האישית שלי היתה תחושת התכווצות, רצון לאיין את עצמי עד כמה שאפשר כדי לא להיראות ולא להיות מטרה להערות מצידו, שתיקה באותן כיתות שבהן ישבנו במקביל, מבוכה וניסיון להיעלם בשוליים. בנוסף נהגתי לעקוף אותו מרחוק ככל האפשר בכל מרחב שבו ראיתו אותו.

כאשר הייתי מתרגל באוניברסיטה הייתי עד להטרדות מיניות מילוליות בוטות מצד ראש המחלקה כלפי צוות המרצים והמנהלה שכפופים לו. למשל, הוא שאל את המזכירה של המחלקה אם מספר החזיה שלה גדל! בפעם אחרת הוא שלח מייל לכל המרצים לאחר חופשת הקיץ ושאל האם החופשה הייתה ארוטית!

אני סבלתי מהתעמרות של המנחה שלי לדוקטורט לדעתי זה היה על רקע גילי הייתי בת קרוב ל50.

מעולם לא חוויתי אישית שום סוג של הטרדה במרחב האקדמי, אמנם אני שומעת על אינספור מקרים כל הזמן.

שמעתי על פרופ' בחוג שקיים זוגיות עם סטודנטית שלו ולאחר מכן הטריד מינית סטודנטיות נוספות ונהג באלימות כלפי אחרות. הכרתי את המעורבים וזה יצר אוירה מאוד לא נעימה בחוג והוביל לעזיבה של סטודנטים לתואר שני לעשות דוקטורט בחוגים אחרים כדי להתרחק ממנו ומשאר הסגל שלא עשה הרבה

הייתי בתחילת דרכי האקדמית ועדיין מלקטת שעות כשאחד מראשי החוגים הבטיח לי קורס אבל דרש שיחות ארוכות בתמורה. במהלך השיחות הוא הבהיר לי שאני לא מבינה כלום בשום עניין ושאם לא אקשיב לו אהרוס את הקריירה שלי. תוך כדי השיחות בטלפון ובמפגשים שבחלקן הוא אחז בכתפתי וגם נזף בי על כל מיני דברים שעשיתי ואמרתי נגדו, הוא סיפר גם בדיחות עם אינסינואציות מיניות. השיא היה שבאחת השיחות הוא ביקש ממני לסגור את הדלת והוריד חולצה. מרוב שוק צעדתי אחורה ונתקלתי בדלת.

מרצה שקראה שמות של סטודנטיות וציינה את היופי החיצוני של סטודנטית פלסטינית שבשונה מהפלסטיניות האחרות בכיתה, אינה עם כיסוי ראש.
מנהלת שבויכוח מול סטודנטית ענתה לה ב"יפה שלי, תקשיבי..." יותר מפעם אחת.

בשיחה עם סטודנטית הבנתי ממנה שהיא עברה הטרדה על ידי מרצה במהלך שיעורים ובפגישות אישיות. במהלך השעורים המרצה התייחסה לנטייתה המינית ושאלה אותה מיני שאלות סטראוטיפיות על זהותה הלהטבית לפני כל התלמידים; בשיחות אישיות היא המשיכה לשאול שאלות מביכות ואף אמרה שהיא היתה שמחה אם היתה יכולה להיות לסבית. בהתחלה, ככה אמרה הסטודנטית, היא ראתה בזה נכס - המרצה אוהבת אותי היא חשבה ואמרה - אבל לאט לאט זה הפך למטרד ובהדרגה למקור לחרדה. הסטודנטית סירבה להתלונן בגלל חשש שיפגעו ציוניה.

הייתי עד לסיפור של חברה - שהוטרדה בעת לימודיה ועבודתה במחלקה.
מרצה אלים ופוגעני שהתנהג אליה באגרסיביות ואף באלימות והטיל חיתתו עליה ועל אחרות.
לא יודע פרטים נוספים.

אני לא יודעת אם אתן מעוניינות בהיסטוריה קדומה. ב-1968 הציע לי פרופ' להיות אסיסטנטית שלו (הייתי תלמידת בא) ובתמימותי היסכמתי. הוא זימן אותי לביתו ושם עלי ידיים. לא היה אז דבר כמו הטרדה מינית. ברחתי.

בראשית ימי כחברת סגל צעירה, היה קולגה ותיק ממני שנהג באופן קבוע להתבטא באופן סקסיסטי בפורומים שבהם הייתי האישה היחידה (או חברת הסגל היחידה, כשגם מזכירת החוג נכחה), כולל התיחסות לסטודנטיות "קוסיות", אמירות כמו "כל כך חם, חבל שלא באת בביקיני", התיחסויות ל"מתח המיני באוויר" בישיבות שבהם הייתי האישה היחידה ושאר החברים גברים, התיחסויות לחיי המין שלו עצמו וכיו"ב. כמה פעמים הוא אף חיבק אותי "בידידותיות". כשניסיתי לדבר על כך עם אותם קולגות גברים שהייתי מיודדת איתם, הם "לא הבינו על מה אני מדברת, הרי זה הכל בהומור. זה חוש ההומור שלו". בהמשך, שמעתי מסטודנטיות שהוא נוטה להשתיק בזלזול סטודנטיות דעתניות, כך שהן פוחדות להתבטא בסמינרים שלו, ואז מגדיל לעשות ומוריד ציון לסטודנטיות בסמינר על כך שלא השתתפו. במקרה חריג הוריד לסטודנטית ציון סופי בקורס באופן משמעותי (כ-20 נקודות) בהשוואה לציונה הגבוה מאד במטלה הסופית כי "לא השתתפה". במקרה זה הסטודנטית ערערה על השרירותיות שבמתן הציון, והמרצה ננזף. למרות זאת, שמעתי בשנים שלאחר מכן על כמה סטודנטיות נוספות שעזבו את הסמינרים שלו לאחר שהקטין אותן וזלזל בהן במהלך הדיונים. מאחר שלא היתה ביחסו התיחסות למין או למגדר, הן לא פירשו את התנהגותו כהטרדה מינית ועזבו את הקורס בתחושה שהן פשוט לא מספיק מתוחכמות בשביל השיעורים שלו.

יש לי תואר דוקטור, מעולם לא הטרידו אותי מינית באקדמיה, להיפך, זכיתי לעזרה ותמיכה ממרצים גברים. היחתי בחורה מאה מאוד (בלונדינית עם עיניים ירוקות ותווים נאים, מעולם לא הוטרדתי באקדמיה)

בהיותי סטודנטית, בשנה האחרונה ללימודיי, בשלב "עבודה מעשית", לימדתי בעיר הקרובה למקום הלימודים. באותה עיר עבד גם המפקח האזורי, שאשתו לימדה במוסד שבו עבדתי והם גרו בסמיכות אלי.
המפקח הציע לסייע לי ע"י כך שניסע ביחד למקום העבודה, בעיר הקרובה.
די מהר, עם התפתחות הקשר בנינו, שהיה קורקטי לחלוטין, קיבלתי "הצעה" לפיה הוא יהיה מנטור שלי בעבודה ויעזור לי להתברג בסיום הלימודים בבית ספר שארצה בו. בנימוס ובכבוד הדגשתי שחשוב לי לפלס את דרכי באופן עצמאי.
המפקח כל הזמן הדגיש את עובדת היותי תמימה וטובה ושעלי להיות יותר פתוחה ואמיצה.
עלי לציין שהייתי נשואה והדבר היה ידוע לו.
בשלב כלשהו הוא התחיל לציין עד כמה אני מוצאת חן בעיניו והחל לתאר באיזה סיטואציות עם אשתו הוא חושב עלי.
בעדינות ובנימוס התחמקתי מהנסיעות איתו ומצאתי פתרונות אחרים.
יום אחד הוא הגיע לבית הספר בו עבדתי, כביכול כמפקח, לפגישה עם מנהל בית הספר.
בסוף היום ביקש שאתלווה אליו לנסיעה הביתה כי הוא רוצה להתייעץ איתי בעניין כלשהו.
בקיצור, הבחור הציע שנהיה קרובים, נבלה ביחד, נקיים יחסי מין, "נהנה מהחיים" ואיש לא חייב לדעת. הוא ניסה לחבק וללטף.... הבהרתי, התחמקתי, העברתי מסר שזה לא בשבילי.
היו עוד אין ספור ניסיונות בכל דרך - במוסד בו למדתי, בשכונת המגורים, בבית הספר בו לימדתי ועוד ועוד.
זה נגמר כשהוא הבהיר לי שכשאני אצטרך אותו, אתחרט על הסירוב העיקש שלי.
לימים זה קרה - סיימתי ללמוד, התקבלתי לצוות מורים בבית ספר תיכון, קיבלתי מכתב שהתקבלתי לאחר מיון קפדני...
בסופו של דבר בית הספר משך את קבלתי לעבודה והתנצל בגמגום תוך הסבר שהפיקוח אינו מאשר את קבלתי ויש מישהו אחר שעומדת לו הזכות.
כשהגעתי לפיקוח לקבל הסברים והצבה אחרת, הובהר לי מבלי להתבייש, שהדבר היה צפוי ואף הוזהרתי מהסיטואציה.
יותר מזה, הסתבר לי בהדרגה, שהבחור התפאר בכך שהוא לימד אותי לקח ואיש לא העז לנקוט בצעד כלשהו, נאמר לי "שהוא כזה" "שום דבר לא יעזור".
פניתי לכמה גורמים, אף אחד/ת לא הרים את הכפפה.

בתואר הראשון באוניברסיטה לפני שנים ספורות, בקורס על גבריות. במהלך השיעור, גבר זר שישב בשורה לפני, הסתובב אלי והקיש עלי עם עט. אמרתי לו לא לעשות את זה. הוא התעצבן ואמר שהוא רק "עשה ככה", ועמד לעשות את זה שוב. לקחתי ממנו את העט לפני שיספיק וזרקתי אותו מאיתנו. הגבר כעס ממש, נעמד בשיעור והתחיל לצרוח שאני מטורפת. המרצה ביקש שנהיה בשקט, או משהו כזה. אמרתי לו מה קרה, והוא אמר שנמשיך בשיעור. שאלתי אם הוא לא מתכוון לעשות משהו בקשר לזה. הוא הסביר לכיתה שאני מצפה שהוא יעזור כי הוא גבר, וניסה לחבר את זה לנושא השיעור. אמרתי שלא, זה כי הוא בעל הכוח והסמכות בסיטואציה הזו. בינתיים כל הכיתה צעקו עלי שאשתוק כדי שאפשר יהיה להמשיך בשיעור. הוא אמר שאם אני רוצה, שאבוא לשבת לידו. אמרתי שאני לא הבעיה אלא הגבר בשורה שלפני. אין צורך להשגיח עלי אלא עליו, ואין סיבה שאני אעבור מקום. למה שלא הוא ילך לשבת ליד המרצה בצורה משפילה?
המרצה התעלם. עזבתי את השיעור.
בהפסקה עוד מצאו אותי כמה אנשים שונים מהכיתה להמשיך לגעור בי שעשיתי בלגאן או לצעוק עלי.

לא נתקלתי במקרי פגיעה או הטרדה מינית פרט למקרים שהתפרסמו בפומבי.

הוזמנתי להתראיין לעבודה בהיקף משרה משמעותי כעמיתת הוראה באוניברסיטה. לא יצא מכרז רשמי לתפקיד - פנו אלי אישית מהמחלקה הרלוונטית, בידיעה שאני מלמדת מקצועות דומים באוניברסיטה אחרת.
הראיון נערך במשרדו של ראש החוג, לימים ראש הפקולטה, ללא נוכחות של אף אדם נוסף. במהלך הראיון, המראיין שאל אותי שאלות שאינן רלוונטיות לנסיון ההוראה או למקצוע, ואז קטע אותי באמצע משפט כדי לומר לי שאני יפה.
לאחר נזיפה קצרה מצדי הוא התנצל ואמר שאני לא צריכה לקחת את זה קשה כי הוא פשוט מציין עובדה שאין לערער עליה - שהעיניים שלי יפות.
כמעט מיידית לאחר מכן הציע לי את התפקיד - שוב, ללא התעמקות בניסיון שלי או בידע שלי בתחום. כמובן שסירבתי.

המדובר בפגיעות על רקע הומופובי, ומדובר בשתי פגיעות שונות לפני כשנתיים וחצי. במקרה הראשון, בעת שהייתי מועמד סופי למשרה תקנית בחוג באוניברסיטת מחקר מובילה התחלתי לקבל רמיזת הומופוביות כגון בקשה הזויה לסלק מקורות החיים שלי מאמר משום שהוא לא ״נראה טוב״ כשהכוונה היא שהוא פורסם בכתב העת (הותיק מאד והמדורג גבוה מאד) ג׳ורנל אוף הומוסקסואליטי, או בקשה (לא פורמלית כמובן) לא להשתמש במילים כגון ״קוויר, ״מגדר״, ״מיניות״ וכדומה בהרצאת הג׳וב טוק, אע״פ שעבודתי עוסקת במושגים הללו. לאחר ההרצאה אחת מחברות הסגל הבהירה לי באופן לא פורמלי וטרם התקבלה תשובה פורמלית כי ״אם אמשיך לעסוק בנושאים ׳הללו׳ לעולם לא אקבל משרה״. כמובן שאת המשרה הזו לא קיבלתי.
המקרה השני, חמור אף יותר, אירע מספר חודשים לאחר מכן, בעת ראיון אליו זומנתי בקרן אקדמית מכובדת לקבלת מלגה. מאחר ועברתי את השלבים עד השלב הסופי של הראיון, המתקיים במשרדי הקרן בת״א ומתבצע באנגלית על ידי כעשרה פרופסורים ישראלים ובנוכחות מנהלת הקרן והעוזר שלה. את ההצעה שהגשתי כתבתי בתמיכת פרופסורית טרנסג׳נדרית ודמות חשובה מאד (החשובה ביותר למעשה) בתחום המחקר שלי. לאורך הראיון נאמרו ונרמזו רמיזות טרנסופוביות לגבי שיתוף הפעולה עם מרצה זו והשיא היה כשאחד מחברי הוועדה, הניף את הדפים שלפניו ואמר (באנגלית) בזלזול: ״אתם הLGBTQ (את הצירוף הזה ביטא מאד בזלזול) לא עושים מחקר אלא כבר יודעים מראש מה שאתם רוצים לחקור. זה לא מחקר, זה פוליטיקה! ״. מאחר ואותו פרופסור מכיר אותי היכרות כלשהי ותחום המחקר שלו עמד במוקד ההצעה שהגשתי, נדהמתי וחשתי פגוע מאד ונסער מההערה הפוגענית שגם נאמרה בזלזול ושאף אחד מיושבי הוועדה לא הגיב ועצר זאת. עניתי והסברתי את המתודולוגיה ומדוע זה כן מחקר, ומחקר חשוב, אבל לאחר מכן הראיון תם ויצאתי עם גרון חנוק מהחדר. במשך שבועיים לא העזתי לצאת מהבית וכעסתי על עצמי שלא הטחתי בהם שהראיון הומופובי והמשכתי לשבת ולענות על ההערות הפוגעניות.

מרצה מבוגר מאד אומר לתלמידה: השעור שלנו בחדר xxx. התלמידה: אני לא בקורס שלך. המרצה: אה, זו בטח משהי אחרת יפה כמוך. התלמידה לא ענתה.

מרצה שלי ואני היינו מתכתבים במיילים, שבהתחלה היו מקצועיים, ובהדרגה גלשו ממתבדחים וחבריים לעל גבול הרומנטיים. ברגע שהוא שלח לי מייל באמצע הלילה בעל גוון רומנטי, הפסקתי לכתוב לו כמעט לגמרי אלא אם כן הייתי צריכה משהו לימודי. זה קרה כשהייתי בשנה א ללימודים, עם מרצה שהשמועות היו מאוד חזקות עליו שהוא מפלרטט עם סטודנטיות. למדתי במכללה ומאוד אהבתי את הלימודים ובעיקר את הקורסים שלו. הוא היה מרצה מצויין ונהניתי ללמוד ממנו ולהתבדח איתו. באותו לילה, כששלחתי לו מייל מתבדח והוא החזיר לי מייל הם מצגת של שירי אהבה של איזה משורר שלא הכרתי, הבנתי שמשהו חצה פה גבול וצחקתי ממבוכה. גם הוחמאתי, כי הוא נתן לי תשומת לב מיוחדת שכנראה לא נתן לסטודנטים אחרים, והוא היה אהוב על כולם, כך שזה אומר עליי שאני מיוחדת. מצד אחד חשבתי שזה לגיטימי, הוא בסך הכל המליץ לי על משורר ושלח לי שירים שלו לקרוא, אבל מצד שני כל השירים היו מאוד רומנטיים על גבול האירוטיים, וזה גרם לי להרים גבה ולשאול את עצמי אם מה שאנחנו עושים הוא בסדר. המשכתי כאילו כלום בלימודים ובאינטראקציה איתו בשיעורים, אבל הפסקתי עם ההתכתבות במיילים וגם הוא.

(אירוע של תקיפה מינית של גבר לגבר שקרה לי). הייתי סטודנט ב.א. והייתי צריך לכתוב סמינר ראשון (בסביבות שנת 2001). הייתי לחוץ לקראת הכתיבה ופגשתי מחוץ לכיתות בזמן הפסקה מרצה שהכרתי אך לא למדתי אצלו. דיברנו קצת והוא הציע לעזור לי עם הסמינר, לתת לי טיפים, לכוון אותי קצת. החלפנו טלפונים ובסוף הזמין אותי אליו הביתה ב20:00 בערב באחד מימי השבוע. באתי אליו, התיישבנו בסלון שלו, רציתי לדבר על הסמינר והוא ניסה לדבר על דברים אחרים. מיד הוציא ספר שהוא רוצה להראות לי כדי לדעת מה אני חושב עליו, ספר תמונות עם מטענים אירוטים הומוסקסואליים. הוא שאל אותי אם אני אוהב את התמונות. אם הן מוצאות חן בעיניי. וגם שם יד על הברך שלי. באותה התקופה הייתי בזוגיות עם אישה, אך בעבר הייתי עם גבר גם, והיה לי קצת בלבול בנוגע לנטייה המינית שלי, לא ידעתי להגדיר את עצמי כביסקסואל, ושאלת המשיכה לגברים העסיקה אותי. אמרתי לו על התמונות שזה נחמד, אבל שהיד שלו בברך שלי וזה מפריע, אבל הוא אמר שזה סתם יד על ברך שזה לא אומר כלום. אני לא זוכר כל כך מה קרה מאותו הרגע, הזיכרון (ההכרה) שלי חוזר אלי ברגע שאני אצלו בחדר, עומד ליד המיטה שלו עם המכנסיים למטה כי אני לא זוכר איך הוא שכנע אותי להוריד מכנסיים ואני איפשרתי כי הרגשתי מבוכה, כי למרות שהוא לא מצא חן בעיני ולא רציתי להיות איתו הרגשתי שיש ציפייה ממני ואני ציפיתי מעצמי לא להירתע מגברים. הוא החמיא לי על הגוף שלי והתחיל לבצע בי מין אוראלי, ואחרי כמה שניות ביקשתי ממנו להפסיק ופשוט הרמתי את המכנסיים והלכתי. אני לא זוכר אם הוא אמר או אני אמרתי, אבל ידעתי שאני לא רוצה שהוא יספר לאף אחד. זה הביך אותי מאוד מכמה רמות. א' כי הייתי משוכנע באותו הרגע שבגדתי בבת הזוג שלי. ב' כי לא רציתי שאנשים יחשבו שאני הומו. הייתה הסכמה של לא לספר את זה לאף אחד. ושנים רק התביישתי מלחשוב על מה שקרה באותו הערב. בהמשך, כל פעם שהייתי רואה את המרצה הזה בסביבה הייתי מרגיש בחילה, הייתי בורח. היה לי תחושה של חוסר נוחות ואי נעימות. 15 שנים מאוחר יותר הייתי שלם יותר עם הנטייה המינית שלי ולא התביישתי בה ואפילו התחלתי להיות פעיל בקהילה. ואז יום אחד יצא לי להיזכר במרצה הזה ובמה שקרה באותו הערב ופתאום נפל האסימון. שעברתי תקיפה מינית. שזו לא הייתה אשמתי. שהוא ניצל את מעמדו, הזמין אותי אליו הביתה בערב כדי לעזור לי עם עבודה סמינריונית אבל שלא נתן לי שום עזרה, להפך, מבחינתו זה היה תירוץ כדי ליזום אתי מגע מיני. והוא בעמדה של כוח, בעמדה של מישהו שמרצה במוסד שאני לומד בו, ושבאתי למטרות מאוד ספציפיות. פתאום הבנתי שהבושה והבחילה שהרגשתי כל השנים האלה לא היו בגלל הרצון שלי "להסתיר את הביסקסואליות שלי", אלא כי למעשה לא הייתי במקום שיכולתי להרשות לעצמי לסרב למגע המיני בצורה מלאה. לא היה לי נעים לסרב לו. והוא גרם לי להרגיש שאם אני מסרב אני מדחיק. מבחינתו זה היה לקחת בחור סטרייט ולפתות אותו או להראות לו שהוא יכול לזרום עם גברים. אבל אני הייתי סטודנט וכל ההקשר של המפגש בערב הזה היה בעייתי ולא שוויוני.

לא מכיר מקרים של הטרדה מינית.

ישבתי עם חברה בקפטריה ואחד שהיה ידוע כמטרידן
ניגש אליה וחיבק אותה, היא לא רצתה, ציפיתי שהיא
תעיף אותו בכוח אבל אבל זה לא קרה והוא היה "דביק"

בזמן שהייתי סטודנט - שמעתי סיפור מסטודנטית לתואר גבוה (לא זוכרת אם שני או דקוטורט) בזמן שהיתה בכנס בחו"ל עם המנחה שלה - פרופ' בכיר מאוד - הוא הגיע לחדרה וניסה לנשק אותה. היא סירבה ובזה זה נגמר... הרגשתי נורא! קצת התאכזבתי שהיא לא רצתה להתלונן. דאגנו מי שידע להעביר את המידע לסטודנטים נוספים בשביל שידעו להזהר. זה היה באוניברסיטה בארץ לפני יותר מעשור.

מקרה באוניברסיטה לפני כארבע שנים שמישהי שאני מכירה הוטרדה על ידי מרצה שלה. שמעתי ממנה, והיא גם ארגנה הפגנה בשטח הקמפוס בנושא.

לא הייתי עדה לשום מקרה של פגיעה מינית , אלא שמעתי מכלי רביעי או חמישי בשלשלת לפני שנים ספורות, על מקרה של פרופ שניהל קשר עם תלמידה שלו, לא ישראלית, שהיתה תלויה בו בעצם יכולתה ללמוד בארץ , ושהוא בעצם עשה בה כרצונו כתוצאה מתלות זו. אני שמעתי על כך כאשר, לפי דברי אלו שמהן שמעתי, כבר החל לפני כן הליך בירור תלונה וגביית עדויות. הסיפור נשמע לי מזעזע, במיוחד עלו השאלות האם הקשר היה נסתר או גלוי, ואם גלוי האם עמיתים ועמיתות ידעו ושתקו. מקורותי לא ידעו לענות על כך

כיתת קולנוע, המורה שואל אותנו מה עשינו בלילה, מספר על הצלחותיו המיניות, כולל שמות ומקומות מפורטים למדייף ובשיא קורא לי "פריג'ידית" היות שלא פלרטטתי עם מושא הסרט הדוקומנטרי שלי

לא הייתי עד להטרדות מיניות.

הייתי בכנס מקצועי באוקספורד, כסטודנטית טרייה של תואר שלישי. הכנס ממוקד מאד עם מספר מצומצם של משתתפים. אחד החוקרים הבכירים ביותר, שעמד בראש מחלקה באוניברסיטה יוקרתית שתה כהוגן בערב הראשון של ארוחת ההיכרות. הוא החל לשוחח עמי והתקרב פיזית יותר ויותר. היה ברור שהוא עובר את הגבול ואני נמצאת בסכנה. התלבטתי כיצד להגיב, ובכל פעם שהוא נצמד אני צעדתי לאחור. חשבתי שאם יהיה צורך אדחוף אותו בכוח, אבל ברור שהמצב עדין והיוקרה של מעמדו לא תותיר לי הרבה מקום מכובד. למרבה המזל חוקר ישראלי אחר הבחין במתרחש, הצטרף לשיחה וחילץ אותי מן המצב.

הייתי ראש מעבדה מחקרית בבית חולים גדול בארץ. עבדתי במשך שלוש שנים בשיתוף פעולה עם הרופא האחראי על המעבדה. הודעתי על הריוני במסגרת ישיבה שבועית קבועה. תוך 6 שעות החל מסע שהסתיים בהודעה על פיטורי. בתחילה היה זה צמצום של משרתי, ולאחר שהבעתי את התנגדותי קיבלתי הודעה מיידית על פיטורי. בזכות התמ"ת, המהלך נעצר אך בהמשך ההתנכלות המשיכה עם פיטורי הטכנאית שלי, מפגשים ומכתבים קשים מעורך הדין של הרופא. הנהלת בית החולים, היתה מעורבת לכאורה, אך למעשה לא עשתה דבר לסייע לי. בתום חופש הלידה נפרדו דרכינו ובזאת סיימתי את עיסוקי בעולם האקדמי המדעי.

I was a BSc student. Set with my friend at the cafe near the Math dept. A stranger came, started to speak with us. Kiss me without my consent....In the middle of the cafe in-front of everyone. Several women as well had the same experience in the same day. Felt horrible.

לא הייתי עדה לשום מקרה שהוא ברמה של פגיעה מינית, וגם המקרים שהייתי עדה להם, הם גבוליים, והם יותר בבחינת יוצרים מבוכה ותחושה לא נוחה. באירוע שבו 2 מרצים אחד ממין זכר ואחד ממין נקבה, שניהם באותה דרגה הרצו יחד בסדנא לחבריהם בסגל, מארגן האירוע (חבר סגל בתפקיד בכיר יותר) הודה להם - תודה לד"ר שם פרטי ושם משפחה (המרצה ממין זכר), ותודה לשם פרטי (המרצה ממין נקבה), ונתן נשיקה וחיבוק למרצה ממין נקבה ולא למרצה מין זכר. אני כצופה הרגשתי מוקטנת. תחושתי היא שגם המרצה הרגישה כך.

לא נפגעתי. אבל במוסד שבו אני עבודת, היה מרצה שהטריד.

כשהייתי סטודנטית , לפני כשני עשורים, היה מרצה אהוב ומוכר, שהעדיף סטודנטיות שהיו בעיניו יפות. הוא פלירטט איתן באופן פתוח במהלך השיעורים, הוא סייע להן יותר מאשר לסטודנטיות אחרות, הוא איפשר להן לאחר לשיעורים ולהשלים את החומרים, בעוד לסטודנטיות ולסטודנטים אחרים לא. תוך כדי השיעורים, הוא היה מעיר הערות לסטודנטיות על הגוף שלהן, השיער, הרגליים. זה קרה מול עיני, זה היה מביך ומשפיל עבור הרבה סטודנטיות, גם כאלו שרק היו עדות לכך.
באופן אישי, העזתי להעיר למרצה בשני שיעורים נפרדים, תוך כדי השיעור, על התנהגותו. היה שקט בכיתה, והוא צחק, ושאל את הסטודנטית שאליה פנה באותו רגע אם זה באמת מפריע כמו שאני מתארת. היא, כמובן, במבוכה, אמרה שלא. אני ועוד מספר סטודנטיות אמרנו שזה מפריע לנו, ושיפסיק. מאז הוא התמתן מאד ונזהר, אבל גם הקפיד להימנע מיחס אלינו. לא כשהצבענו לשאול שאלות ולא באופנים אחרים. היו עליו שמועות שהוא עשה יותר מלהעיר, והיו מגעים עם סטודנטיות, אבל אלו היו שמועות. מצד שני, כעבור מספר שנים הוא התחתן עם אחת הסטודנטיות שלו.
מספר שנים אחר כך, כשהייתי צריכה להתקבל לתואר שני , הוא ישב בועדת הקבלה. הגשתי יצירה שלי, והרגשתי פחד אמיתי, שלא אתקבל בגלל היחס שלו כלפי. התקבלתי, כי זו היתה ועדה. הוא ניגש אלי, וטרח לומר לי: "כל הכבוד, לא חשבתי שתתקבלי".

מעולם לא הוטרדתי.

לקחתי קורס בחירה שאמור להיות בתחום שלא נוגע למקצוע, ובחרתי בקורס שהיה נראה ממש נחמד. הפרופסור היה שנון, מעניין, ובאמת חידש לי הרבה. בשלב כלשהו הוא התחיל לשלוח לי מיילים, כביכול בנושאים אקדמיים. המיילים התחילו להגיע בחצות ומאוחר יותר, ואני אפילו לא זוכרת באיזו תואנה הוא השתמש, והתכתבנו בווצאפ. הוא התחיל ללחוץ עליי להיפגש ופשוט ניתקתי קשר. חסמתי אותו בווצאפ ואיימתי עליו שלא ייצור איתי קשר שוב. בגלל שכלום לא היה מפורש, לא התלוננתי. מה אני אגיד? הרגשתי מוטרדת? הרגשתי שהוא סוגר עליי ודוחק בי להיפגש? נשמע כמו בדיחה. אף אחד לא היה מתייחס לזה ברצינות, ועוד חברה הוסיפה להגדיל ולהציע שאולי אני יצרתי את המצב הזה. עד היום אני מקבלת מיילים ממנו מדי פעם, וכל פעם שאני רואה אותו במכללה אני מתכווצת.

בזמן שהייתי סטודנטית באוניברסיטה , עבדתי במקביל כעוזרת מחקר אצל מרצה בכיר. הוא תמיד זרק הערות עוקצניות או מחמאות אבל נהגתי להתעלם ולהקטין את זה. ביום עבודה מסוים שאני מול המחשב הוא הביט בי באופן ישיר ממרחק לא רב ואמר משום מקום "זה דווקא כסף לא רע". אז שאלתי מה כסף לא רע? הוא השיב "להיות שחקנית פורנו" אז לא הבנתי על מה הוא מדבר אז פשוט אמרתי שאלו אנשים שהחיים הובילו אותם וראיונות ומחקרים מציגים זאת אחרת. זאת "עבודה" נוראית וזה למעשה זנות. אז הוא הביט בי ואמר "איך.. איך העבודה הזו?" כאילו אני שחקנית פורנו. וכל מה שהוא אמר אח''כ כבר ניסיתי לשכוח. אבל הוא פשוט התייחס אליי כאל אישה בזנות כדי לבייש אותי. שתקתי. ואחר כך אחרי שעה לערך אמרתי לו שאני ממליצה לו לעבוד כג'גאלו אם הוא חושב שזה כל כך טוב. הוא היה בהלם אח''כ פוטרתי. וזה היה הדבר שכבר שבר אותי מבין עשרות פעמים שרציתי להאמין שהיו פחות ברורים.

זה היה לפני שנים כשעשיתי דוקטורט. עבדתי במקביל כמתרגלת במחלקה והשגתי מלגה לנסוע למחקר בחו"ל לכמה חודשים. כשהייתי אי שם הגיע לאותו מקום גם ראש המחלקה דאז והזמין אותי לארוחת ערב, ואז להצגה ובסוף לשתות יין ממש איכותי אצלו בחדר. נסענו במונית כי כבר לא היתה תחבורה ציבורית והבהרתי שלא יקרה כלום רק יין. מצאתי את עצמי רחוק מהדירה שלי, בלי כסף למונית, ישנה אצלו בחדר במטה נפרדת. אני זוכרת את המצוקה ואיך הצלחתי להתחמק באלגנטיות. מלמלתי משהו על זה שאני מאוד מבולבלת. אני זוכרת שהרגשתי הישג שהתחמקתי ושהצלחתי לא להכעיס אותו. אם היה לזה קשר שכמה שנים אחר כך מצאתי את עצמי מחוץ למחלקה, אין לי מושג.

הותקפתי על ידי קולגה, הוא היה עמית פוסט דוקטורט ואני דוקטורנטית. האירוע אירע ברכב שלי לאחר שסיימנו לאכול במסעדה קרובה בסיום יום הפעילות (כל אחד פעיל במסגרות אחרות, אך ההיכרות שלנו בת שנים ארוכות). האירוע התחיל בהטרדות מילוליות ובנגיעות בגופי בניגוד לרצוני, תוך דחייה ברורה מצדי, והגיע לתקיפה של ממש כשהוא תפש את ראשי בין ידיו וניסה לנשק אותי בפה תוך הפעלת כוח רב כאשר אני נאבקת בו כדי להדוף אותו מעליי. חוץ מההלם העצום, שכן מעולם לפני כן לא היתה בינינו שום אינטרקציה מעבר לרמה העניינית והידידותית שבין קולגות, בעיקר פחדתי נורא שהוא ימשיך ויכפה עליי את עצמו בצורה אלימה יותר, כי הוא פשוט לא הפסיק גם כשביקשתי וגם כשניסיתי לדחוף אותו מעליי. כשהצלחתי להדוף אותו, הוא מלמל עוד כמה דברים על זה שצריך להיפגש שוב או משהו, כאילו שהכל בסדר, ויצא מהאוטו רק אחרי שאמר שאני צריכה ללמוד להשתחרר קצת.

כאשר הגיע האורח מארה"ב ישבתי בחדרו של מנחה שנכפה עלי ע"י המנחה השני. לשווא ניסיתי לרצות את הפסיכופט ולכתוב לו מאמרים שיהפכו אותו לפרופסור לאחר שהוא היה מתרברב במשך שלושה עשורים לגבי חוסר המעש שלו. הסתובב בעולם, ידע בע"פ תפריטים של פאבים ומסעדות. לא מעניין אותו לכתוב ולפרסם. אבל עכשיו הוא מריח את הפנסיה והוא רוצה להיות פרופסור. אבל אז הגיע הפרופסור מארה"ב, שאמור היה לכתוב ספר עם המנחה השני. אני אומרת "אמור היה" כי את מה שלקח המנחה שלי על עצמו אני חקרתי, כתבתי וערכתי במלואו. על כל פנים, המזכירה הציצה לחדרו של הפרופסור wannabe שהוטל עלי להיות שפחתו במשך קרוב לשנתיים. י' הגיע והוא בחדר של ע'. ע' צריך ללכת לישיבה ואת תישארי עם י'. נלקחתי אחר כבוד לחדרו של ע'. האורח מארה"ב סרק אותי במבטי רנטגן מלמעלה למטה. ע' פנה לעבר הדלת לצאת לישיבה, אך לפני כן תפס אותו האורח במרפקו ואמר לו כאילו כממתיק סוד אבל בקול רם: "So! This is your star student? You said nothing about her being also atteactive". נדהמתי מהבוטות של האורח והאדמתי כסלק. האורח אמר ל-ע': "?I am too blunt, am I not" תליתי עיניים מבוהלות ומפצירות ב-ע' ורציתי לומר באנגלית: "כן! אתה בוטה. זו התנהגות לא נאותה". אבל המנחה שלי צחק, קרץ לי ולאורח ואמר "This is part of your charm" תוך שהוא יוצא מהחדר. הושבתי על ספה קטנה ליד האורח, ובאינסטינקט הכי בסיסי זינקתי על רגלי כדי לנוס על נפשי מהאורח ומהחדר. האורח, ששכחתי לציין כי הוא מתנוסס לגובה שני מטרים, התעשת, אחז במרפקי ואמר "אל תברחי. אין לך מה לפחד ממני. אני מצטער שהבהלתי אותך וגרמתי לך לחוש שלא בנוח. סילחי לי." לימים האורח הזה גנב את החלק הארי של הדוקטורט שלי ופרסמו יחד עם המנחה שלי תחת שמו as is. אני מרבה להיזכר בתקרית הזו לאחרונה משום שזוהי בקליפת אגוז תמצית ההוויה הנשית באקדמיה הכל-כך מיזוגנית, גזענית ושוביניסטית: את או חור לשחרור לחצים, או משהו פחות מחפץ, יצרנית פרסומים שאיננה זכאית להתפתח ולגדול בזכות עצמה וכל תכליתה בעולם הזה הוא לשרת את גברי האקדמיה, אלי האולימפוס.

בכנס שנכחתי בו בבצלאל אחת המרצות הציגה במצגת ובה דימויים שהיו מאד פוגעניים וחסרי טעם. היא בחרה להציג את הדימויים בגודל המסך כולו. מה שלא השאיר מקום, לא לדמיון ולא למרחב לעיכול אותם הדימויים. גם השפה בה השתמשה במהלך ההרצאה הפכה לבוטה, לפחות בחוויה שלי. הרגשתי מאד לא בנוח.

לא ממש סיפור של הטרדה מינית, אבל כן של השתקה על רקע מגדרי. במהלך ישיבה עם שני גברים בכירים מאוד באוניברסיטה, לא הצלחתי כמעט להשחיל משפט שלם. הבעתי את מורת רוחי מהעניין. לאחר כמה דקות, שוב באמצע משפט בכיר א' קטע אותי. בכיר ב' פנה לבכיר א' ואמר לו: "תן לה להמשיך לדבר אחרת עוד יגידו שאנחנו לא נותנים לנשים לדבר כאן"

הייתי במכינה טרום אקדמאית במכללה ציבורית, מכינה כזאת ל'מתמודדים' משמע פגועי נפש. היה שם אחד לא בטוחה מה היתה בהגדרת תפקיד שלו אבל הוא היה חלק מההנהלה. הוא כתב לי בפייסבוק ובווצאפ בלי שנתתי לו את הפרטים שלי והוא גם בלי בושה אמר לי שהוא הוציא את המספר שלי מהרשומות של המכללה. אמרתי לו בנימוס שאני לא מעוניינת והוא לא הרפה וניסה לשכנע אותי לצאת איתו כי איך אני יודעת אם אני מעוניינת או לא אם לא ניסיתי.. דיווחתי עליו לאחת המרצות והיא אמרה שהוא לא יפנה אלי יותר. אחרי חודש בערך התעלפתי בכיתה (אחת מתופעות הלוואי של הכדורים שלקחתי) ושהתעוררתי בזרועותיו מאוד נבהלתי והוא שוב לא הרפה להציע להסיע אותי הביתה (יותר משעה נסיעה) סירבתי ודיווחתי עליו שוב והוא לא פנה אליי יותר

נקבעה לי פגישה עם הדיקאן. רציתי להירשם ללימודי דוקטורט והתלבטתי בין המסלול הישיר למסלול הרגיל. בשלב זה סיימתי שנה ראשונה של התואר השני. הצטיינות יתרה. מלגת נשיא. נקבעה לי פגישה. הגעתי נרגשת. חיכיתי בסבלנות עד שיקראו לי. לאחר כמה דקות נפתחה הדלת. הדיקאן עמד בפתח חדרו. איש נמוך קומה. עגלגל. בסך הכל מעורר סימפטיה. חייכתי במבוכה. הוא לא הישיר אליי מבט. מבטו סקר אותי מכף רגל, והלוואי - עד ראש. הוא נתקע בפלג העליון של גופי. נתקע ולא זז. השלב הבא כלל סדרת שאלות משפילה - למה אני חושבת שאני שווה משהו? למה דווקא לאשר לי (שבהקשר אחר אולי שאלה לגיטימית). היו עוד שאלות בסגנון דומה. אני לא זוכרת את כולן. הרגשתי מושפלת. ניסה לדבר על חיי האישיים. נאלמתי. נעלמתי. אני זוכרת שיצאתי המומה. מובסת. מוחלשת. הייתי סטודנטית מצטיינת. ממש מצטיינת. מלאת מוטיבציה. מאוהבת באקדמיה. המשכתי במסלול לא ישיר. לא רציתי ״טובות״. לא ממנו. השתדלתי להתחמק מהאיש הזה לאורך כל הקריירה שלי. העדפתי לא להישאר באוניברסיטה הזו . שמחתי מאוד שעל הדוקטורט שלי חתומה דיקאנית. אישה. גם היום, מרצה פמיניסטית, מוערכת, אני מתחבטת - מה היה שם? האם זו הטרדה? בשנים האחרונות אני נזכרת בלב שלי שמתכווץ, בבחילה. בפחד. בחוסר האונים. אני יודעת. זו היתה הטרדה. השפלה. וזו הייתי אני. מוטרדת.

בלימודי מגדר, היה קורס שעסק במיניות. בגלל שיקולים כלכליים האוניברסיטה מזמינה אנשים מתכניות וחוגים אחרים להשתתף בקורסים שלנו. בהרבה מקרים אין להם מודעות וכבוד לאיך מתאים להתנהג או לחומר הלימודים. או אולי הם באים עם כוונות רעות, אין לי מושג. בשנה שבה אני הייתי בקורס, היו גברים מחוגים אחרים שאמרו דברים מגעילים ומטרידים כחלק מה'דיון' בשיעור. כשניסיתי לדבר על זה ואולי למצוא דרך להפסיק את זה, אמרו לי שבאותה שנה זה שטויות. שבעבר היה מישהו שהיה מגיע לשיעורים ופשוט יושב שם ומאונן. אף אחד לא ידע מה לעשות, וזה נמשך ככה באופן קבוע.

בתחילת שנות ה 80 הייתי סטודנטית צעירה בחוג מסוים באוניברסיטת מחקר. להלן כמה אירועים שיתארו את האוירה בחוג. מרצה בכיר, בקורס באודיטוריום מלא, מציג תיאוריה של חוקרת ואומר כך "האישה שכתבה את זה הייתה רווקה, לא היה לה מה לעשות אז היא כתבה מאמר". מרצה בכיר אחר מתאר את תקופת המלחמה כך "היה צנע. יכולת להשיג כל אישה תמורת זוג גרבי ניילון. אם היו לך שני זוגות גרבי ניילון יכולת לקבל את האישה ואת אמא שלה" וצוחק. בשנה ג' בלימודים לתואר ראשון עבדתי כעוזרת מחקר של מרצה בחוג. נכנס לחדרה של המרצה, אחד מעמיתיה, סקר את שתינו במבטים נוקבים ואז אמר למרצה "אני רואה שהשגת עוזרת, ושולחן ומכונת כתיבה, כל הכבוד לך" ויצא. ככה הפכתי לפריט ברשימת הציוד שהחוקרת השיגה וכנראה עוררה את קנאתו. אולם אלו היו "רק דיבורים". וכעת למעשים:

הרבה שנים אחר כך, בסוף שנות ה 90 ניגשתי לבחינת מ"א. הבחינה ארכה כ 3 שעות ואחרי שעתיים הותרה לנו הפסקה קצרה. יצאתי למסדרון ולתא שירותים גדול המיועד גם לנכים ונמצא באותה קומה. לא נעלתי את הדלת. נכנס אחרי גבר ונעל את הדלת ותקף אותי והחל לנסות לאנוס אותי. התחננתי על חיי, נאבקתי בו וגם אמרתי לו "אני באמצע בחינת מ"א. תניח לי" בסופו של עניין הוא עזב. זה היה במקום ציבורי והומה אדם בחוץ ואני צעקתי. היה לי דחף להתמוטט מייד אולם חזרתי לכיתה והמשכתי את בחינת המ"א וסיימתי אותה. אחר כך ההמשך מקוטע, ואני לא זוכרת איך יצאתי משם. אני רואה ערפל כאשר אני חושבת על היום הזה שהיה אמור להיות חגיגי ולהיות סיום של תקופה בחיים.