עדות #34

המדובר בפגיעות על רקע הומופובי, ומדובר בשתי פגיעות שונות לפני כשנתיים וחצי. במקרה הראשון, בעת שהייתי מועמד סופי למשרה תקנית בחוג באוניברסיטת מחקר מובילה התחלתי לקבל רמיזת הומופוביות כגון בקשה הזויה לסלק מקורות החיים שלי מאמר משום שהוא לא ״נראה טוב״ כשהכוונה היא שהוא פורסם בכתב העת (הותיק מאד והמדורג גבוה מאד) ג׳ורנל אוף הומוסקסואליטי, או בקשה (לא פורמלית כמובן) לא להשתמש במילים כגון ״קוויר, ״מגדר״, ״מיניות״ וכדומה בהרצאת הג׳וב טוק, אע״פ שעבודתי עוסקת במושגים הללו. לאחר ההרצאה אחת מחברות הסגל הבהירה לי באופן לא פורמלי וטרם התקבלה תשובה פורמלית כי ״אם אמשיך לעסוק בנושאים ׳הללו׳ לעולם לא אקבל משרה״. כמובן שאת המשרה הזו לא קיבלתי.
המקרה השני, חמור אף יותר, אירע מספר חודשים לאחר מכן, בעת ראיון אליו זומנתי בקרן אקדמית מכובדת לקבלת מלגה. מאחר ועברתי את השלבים עד השלב הסופי של הראיון, המתקיים במשרדי הקרן בת״א ומתבצע באנגלית על ידי כעשרה פרופסורים ישראלים ובנוכחות מנהלת הקרן והעוזר שלה. את ההצעה שהגשתי כתבתי בתמיכת פרופסורית טרנסג׳נדרית ודמות חשובה מאד (החשובה ביותר למעשה) בתחום המחקר שלי. לאורך הראיון נאמרו ונרמזו רמיזות טרנסופוביות לגבי שיתוף הפעולה עם מרצה זו והשיא היה כשאחד מחברי הוועדה, הניף את הדפים שלפניו ואמר (באנגלית) בזלזול: ״אתם הLGBTQ (את הצירוף הזה ביטא מאד בזלזול) לא עושים מחקר אלא כבר יודעים מראש מה שאתם רוצים לחקור. זה לא מחקר, זה פוליטיקה! ״. מאחר ואותו פרופסור מכיר אותי היכרות כלשהי ותחום המחקר שלו עמד במוקד ההצעה שהגשתי, נדהמתי וחשתי פגוע מאד ונסער מההערה הפוגענית שגם נאמרה בזלזול ושאף אחד מיושבי הוועדה לא הגיב ועצר זאת. עניתי והסברתי את המתודולוגיה ומדוע זה כן מחקר, ומחקר חשוב, אבל לאחר מכן הראיון תם ויצאתי עם גרון חנוק מהחדר. במשך שבועיים לא העזתי לצאת מהבית וכעסתי על עצמי שלא הטחתי בהם שהראיון הומופובי והמשכתי לשבת ולענות על ההערות הפוגעניות.