עדות #83

בתחילת שנות ה 80 הייתי סטודנטית צעירה בחוג מסוים באוניברסיטת מחקר. להלן כמה אירועים שיתארו את האוירה בחוג. מרצה בכיר, בקורס באודיטוריום מלא, מציג תיאוריה של חוקרת ואומר כך "האישה שכתבה את זה הייתה רווקה, לא היה לה מה לעשות אז היא כתבה מאמר". מרצה בכיר אחר מתאר את תקופת המלחמה כך "היה צנע. יכולת להשיג כל אישה תמורת זוג גרבי ניילון. אם היו לך שני זוגות גרבי ניילון יכולת לקבל את האישה ואת אמא שלה" וצוחק. בשנה ג' בלימודים לתואר ראשון עבדתי כעוזרת מחקר של מרצה בחוג. נכנס לחדרה של המרצה, אחד מעמיתיה, סקר את שתינו במבטים נוקבים ואז אמר למרצה "אני רואה שהשגת עוזרת, ושולחן ומכונת כתיבה, כל הכבוד לך" ויצא. ככה הפכתי לפריט ברשימת הציוד שהחוקרת השיגה וכנראה עוררה את קנאתו. אולם אלו היו "רק דיבורים". וכעת למעשים:

הרבה שנים אחר כך, בסוף שנות ה 90 ניגשתי לבחינת מ"א. הבחינה ארכה כ 3 שעות ואחרי שעתיים הותרה לנו הפסקה קצרה. יצאתי למסדרון ולתא שירותים גדול המיועד גם לנכים ונמצא באותה קומה. לא נעלתי את הדלת. נכנס אחרי גבר ונעל את הדלת ותקף אותי והחל לנסות לאנוס אותי. התחננתי על חיי, נאבקתי בו וגם אמרתי לו "אני באמצע בחינת מ"א. תניח לי" בסופו של עניין הוא עזב. זה היה במקום ציבורי והומה אדם בחוץ ואני צעקתי. היה לי דחף להתמוטט מייד אולם חזרתי לכיתה והמשכתי את בחינת המ"א וסיימתי אותה. אחר כך ההמשך מקוטע, ואני לא זוכרת איך יצאתי משם. אני רואה ערפל כאשר אני חושבת על היום הזה שהיה אמור להיות חגיגי ולהיות סיום של תקופה בחיים.