top of page

עדות #70

ספר/י את סיפור הפגיעה / הטרדה שהיית עד/ה לה או שמעת אודותיה

זה היה לפני שנים כשעשיתי דוקטורט. עבדתי במקביל כמתרגלת במחלקה והשגתי מלגה לנסוע למחקר בחו"ל לכמה חודשים. כשהייתי אי שם הגיע לאותו מקום גם ראש המחלקה דאז והזמין אותי לארוחת ערב, ואז להצגה ובסוף לשתות יין ממש איכותי אצלו בחדר. נסענו במונית כי כבר לא היתה תחבורה ציבורית והבהרתי שלא יקרה כלום רק יין. מצאתי את עצמי רחוק מהדירה שלי, בלי כסף למונית, ישנה אצלו בחדר במטה נפרדת. אני זוכרת את המצוקה ואיך הצלחתי להתחמק באלגנטיות. מלמלתי משהו על זה שאני מאוד מבולבלת. אני זוכרת שהרגשתי הישג שהתחמקתי ושהצלחתי לא להכעיס אותו. אם היה לזה קשר שכמה שנים אחר כך מצאתי את עצמי מחוץ למחלקה, אין לי מושג.

ספר/י כיצד האירוע השפיע עלייך

אני זוכרת את המצוקה שהרגשתי במהלך הימים שבהם התרחשו המפגשים המנומסים לכאורה. היה ברור לי שאם אני אומרת לא, להצגה ולארוחת הערב ואפילו ליין האיכותי, זה יחשב כלא מנומס ויותר גרוע זה יפגע בקריירה שלי שעוד לא היתה ממש קריירה. זה היה לנשום עמוק ולעבור את המפגשים האלה ולקוות לטוב. לא הייתי היחידה במחלקה שהוא חיזר אחריה בשנים ההן. משא ומתן איתו היה חלק מההתקדמות במחלקה הזאת. אני באמת לא יודעת אם זה לא מה שתרם בין השאר להפלטות שלי (אין לי מלה אחרת) מהמחלקה. אני יודעת שלא הצלחתי לשכוח את הארוע הזה ואת תחושת המצוקה שהוא יצר. ואני גם יודעת שלמרות שהכל היה מנומס ונחמד זה היה בעצם ממש כוחני ואלים.

האם שוחחת על האירוע כאשר הוא קרה או כאשר שמעת אודותיו? 

דיברתי אז עם החברים שלי שלא היו מהאקדמיה. ספרתי אחר כך לא/נשים במחלקה. כולם הכירו את השיטות ושמחו בשבילי שניצלתי. עד שמלאתי את הסקר לא חשבתי על הקשר הסמוי אולי שהיה לזה עם זה שכמה שנים אחרי זה מצאתי את עצמי מחוץ למחלקה. מה היה קורה אם הייתי נענת לחיזוריו? יש לי תחושה שהייתי שם עדיין. אבל בגלל שאין לי הוכחה ברורה, זה הכל בגדר ספקולציה. ויש לי רושם שהבלבול הזה שאני מבטאת כאן קורה להרבה נשים במרחב האקדמי.

bottom of page