עדות #73

כאשר הגיע האורח מארה"ב ישבתי בחדרו של מנחה שנכפה עלי ע"י המנחה השני. לשווא ניסיתי לרצות את הפסיכופט ולכתוב לו מאמרים שיהפכו אותו לפרופסור לאחר שהוא היה מתרברב במשך שלושה עשורים לגבי חוסר המעש שלו. הסתובב בעולם, ידע בע"פ תפריטים של פאבים ומסעדות. לא מעניין אותו לכתוב ולפרסם. אבל עכשיו הוא מריח את הפנסיה והוא רוצה להיות פרופסור. אבל אז הגיע הפרופסור מארה"ב, שאמור היה לכתוב ספר עם המנחה השני. אני אומרת "אמור היה" כי את מה שלקח המנחה שלי על עצמו אני חקרתי, כתבתי וערכתי במלואו. על כל פנים, המזכירה הציצה לחדרו של הפרופסור wannabe שהוטל עלי להיות שפחתו במשך קרוב לשנתיים. י' הגיע והוא בחדר של ע'. ע' צריך ללכת לישיבה ואת תישארי עם י'. נלקחתי אחר כבוד לחדרו של ע'. האורח מארה"ב סרק אותי במבטי רנטגן מלמעלה למטה. ע' פנה לעבר הדלת לצאת לישיבה, אך לפני כן תפס אותו האורח במרפקו ואמר לו כאילו כממתיק סוד אבל בקול רם: "So! This is your star student? You said nothing about her being also atteactive". נדהמתי מהבוטות של האורח והאדמתי כסלק. האורח אמר ל-ע': "?I am too blunt, am I not" תליתי עיניים מבוהלות ומפצירות ב-ע' ורציתי לומר באנגלית: "כן! אתה בוטה. זו התנהגות לא נאותה". אבל המנחה שלי צחק, קרץ לי ולאורח ואמר "This is part of your charm" תוך שהוא יוצא מהחדר. הושבתי על ספה קטנה ליד האורח, ובאינסטינקט הכי בסיסי זינקתי על רגלי כדי לנוס על נפשי מהאורח ומהחדר. האורח, ששכחתי לציין כי הוא מתנוסס לגובה שני מטרים, התעשת, אחז במרפקי ואמר "אל תברחי. אין לך מה לפחד ממני. אני מצטער שהבהלתי אותך וגרמתי לך לחוש שלא בנוח. סילחי לי." לימים האורח הזה גנב את החלק הארי של הדוקטורט שלי ופרסמו יחד עם המנחה שלי תחת שמו as is. אני מרבה להיזכר בתקרית הזו לאחרונה משום שזוהי בקליפת אגוז תמצית ההוויה הנשית באקדמיה הכל-כך מיזוגנית, גזענית ושוביניסטית: את או חור לשחרור לחצים, או משהו פחות מחפץ, יצרנית פרסומים שאיננה זכאית להתפתח ולגדול בזכות עצמה וכל תכליתה בעולם הזה הוא לשרת את גברי האקדמיה, אלי האולימפוס.